במסגרת עבודתי כמורה לשפות אני נתקל לעתים קרובות באנשים שמביאים אתם לתהליך הלמידה מטענים רגשיים שמהווים בעצמם קושי משמעותי המתווסף לאתגר הקשה בלאו הכי של רכישת שפה חדשה, וביתר שאת של שיפור מיומנויות קיימות. מטענים אלה קשורים בדרך כלל לטראומות העבר, כגון תחושת חוסר אונים מול הבנת מאמר באנגלית, קושי להתנסח באופן מקצועי בראיון, או תסכול בעת כתיבת מייל בשפה שאינה שפת האם.
האבסורד הוא, שמבחינת תחושת המסוגלות העצמית של התלמיד, רכישת שפה חדשה לגמרי עשויה להיות קלה יותר משיפור מיומנויות קיימות, מכיוון שבמקרה של לימוד שפה חדשה מטענים רלוונטיים מן העבר אינם בנמצא, בעוד שבמקרה השני, קיים ניסיון קודם שנוטה במקרים רבים להיות שלילי.
שימו לב לתחושת התסכול העולה מקטעי המשפטים הבאים של גבר כבן 37 שביקש ללמוד אצלי: "...כל פעם שאני מנסה ללמוד את השפה, אני מרגיש שאני מתחיל מההתחלה, חוזר לתיכון...אני חייב לשפר את האנגלית שלי, אחרת לא אוכל להתקדם בעבודה...אני חייב להצליח...הוצאתי כבר כל כך הרבה כסף על קורסים ושיעורים פרטיים...".
יש שני אלמנטים בעייתיים בתיאור הנ"ל של התלמיד:
ראשית, ניתן מקום רב לכישלונות העבר ("מתחיל מהתחלה, חוזר לתיכון, הוצאתי כל כך הרבה כסף"). קשה מאד לבנות תהליך למידה אפקטיבי על בסיס של כישלונות. תחשבו על אדם שמשלים עבודה לא טובה שהתחיל אדם אחר. אין טעם להשקיע בעבודה כזו, כי בלאו הכי הבסיס רעוע.
שנית, ניתן מקום רב למניעים חיצוניים שמהווים את התמריץ לתחילה המחודשת של תהליך הלמידה ("לא אוכל להתקדם בעבודה, חייב להצליח"). בשונה ממניעים פנימיים שמקורם ברצונות האינהרנטיים של האדם ושמניעים אותו ממקום של תקווה ואופטימיות, מניעים חיצוניים מגיעים "מבחוץ", הם נכפים עלינו והם מניעים אותנו בעיקר ממקום של פחד ופסימיות ("אם לא אלמד אנגלית יפטרו אותי").
על כן, התלמיד הנ"ל מועד לכישלון נוסף, מפני שהוא מתחיל את התהליך ממקום של חוסר מסוגלות עצמית ופחד; וזאת ללא כל קשר למצבו האובייקטיבי (אפשרות של הערכת חסר).
אז מה עושים?
מסתבר שהרבה תלמידים של שפות (אם כי בהחלט לא כולם) זקוקים להרבה יותר ממורה לשפות. לחלקם יש צורך במורה שהוא לפעמים גם מטפל, מאמן או חבר; מורה שמצליח להאיר את אור הזרקורים על ההצלחות ולהפחית בחשיבותם של הכישלונות ומורה שמצליח להצביע על המניעים הפנימיים של התלמיד במקום על אלה החיצוניים. מורה כזה יעצים את תחושת המסוגלות העצמית של התלמיד, יעודד אותו להביט מעבר לכישלונות העבר וילווה אותו בתהליך של רכישת כלים אמיתיים להתמודדות עם שפת היעד בעתיד.
לתלמיד שלי נתתי שיעורי בית: כתוב (באנגלית) על שלושה מקרים בהם הצלחת לבטא את עצמך באופן משביע רצון באנגלית; רשום 3 סיבות שבגללן אתה רוצה לשפר את האנגלית שלך ושלא קשורות לגורמים חיצוניים, אלא רק לרצונותייך שלך. את שלושת השיעורים הראשונים הקדשנו לתיאום ציפיות, תכנון סילבוס (חשוב שהתלמיד ירגיש שהוא חלק אקטיבי בתהליך עצמו ובתכנון התהליך) ובעיקר לווידוא יצירת בסיס חדש לגמרי ללימוד השפה.
לעתים קרובות, המחסום העומד בין התלמיד לבין שליטה בשפת היעד, אינו מחסום של דקדוק, תחביר ואוצר מילים; לפעמים המחסום המשמעותי הוא מחסום רגשי. מודעות לקיומו של מחסום זה הנו המפתח להתמודדות נכונה והצלחה.
